<h1>שבלי הלקט הקצר דין משקין שנטמאו סימן ו'</h1>
<h2>דף סט.</h2>
שאלה למתיבתא, שרץ שנפל לתוך כלים של משקה, אם היה משמנה שרצים האמורין בתורה, ומת במשקה, שוקלין את השרץ ואת המשקה, אם יש בהן אלף ואחד, המשקה טהור, ואם לאו לא. וחיה טמאה ובהמה טמאה נידונים כשרצים. אבל שרצים גדולים ורמשים גדולים, נשקלין באחד מחמשה והן טהורין. והזבוב שיערו חכמים בא' מששים במשקין, והכל משום בל תשקצו את נפשותיכם. ולהרב ר' אליעזר ב"ר יואל הלוי מצאתי, עכברא דנפל לגו חלא, פי' חומץ, או לגו שיכרא, אפילו לא אימרטט, פסק בגמרא דידן, והילכתא, אידי ואידי בששים. וכן נראה לי צדקיה ב"ר אברהם הרופא כמו שפירש הרב דסמכינן אתלמודא דידן דפסקינן כל איסורי שבתורה בששים, וכן פסק רבינו ישעיה ז"ל וכן פסקו שאר הגאונים.
תשובה שהשיב ר' אברהם מפיזרו לר' צדקיה אחיו שני, ששאל, אחד מח' שרצים שנפל לתוך כלי חרס ובתוכו שמן או שאר משקין צוננים, ומת שם השרץ, מהו הכלי ומה הן המשקין. השיב, סברתי שבששים יש לשער כדפסיק תלמודא בפ' בתרא דע"ז. ואם נמצא השרץ שלם ויש במשקין ששים כנגדו המשקין מותרין וגם הכלי, ואם נמצא השרץ שנעשה חתיכות חתיכות או שאין ששים במשקין כנגדו ונמצא אפי' שלם, אז המשקין והכלי אסורין, והכלי אם כלי עץ או מתכת הוא, דין הכשרו בהגעלה בכלי ראשון, ויכול להיות שאף אם הוא כלי חרס דינו נמי כן, אעפ"י שהעידה תורה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם, אפילו בהגעלה, דכתיב, וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר, איפשר שבאיסור זה יש לו תקנה אי קיימא לן, דטעם כעיקר לאו דאורייתא כמו שסובר רש"י, אבל רבינו יעקב חולק עליו, ולהאריך בזה אין להאריך. ואם ערו משקין אחרים לתוך הכלי כמו שכתבת, ואותן המשקין הורקו עוד לתוך כלי חרס דוגמת זה מחמיר בירושלמי לענין יין נסך וסבור אני דוקא ביין נסך החמירו משום חומרא דיין נסך כדאמרינן בכמה מקומות, אבל בנדון זה ששאלת לא נלמוד משם להחמיר אלא במשקין שהורקו בכלי ולא כלי אחר שהורקו בו משקין אלו.
